סדר או תיקון ט"ו בשבט הוא מנהג שהתגבש בתקופה יחסית מאוחרת על ידי המקובלים בצפת. אנו סבורים כי אימוץ המנהג ועריכת ארוחת חג חגיגית המלווה בברכות, לימוד ושירה מתאימה לימינו ושמחים להציע לכם מבחר נוסחים לעריכת תיקון (סדר) ט"ו בשבט. אתם מוזמנים לבחון את ההצעות השונות ולבחור את הגרסה המתאימה לכם ולמשפחתכם, או לבנות בעצמכם תיקון שיתאים לאמונותיכם. חג שמח!

הסדר שלכם

מוזמנים להוריד את אחת מהגרסאות שלנו לסדר ט"ו בשבט ולערוך סדר בביתכם!

סדרי ט"ו בשבט להורדה

סדר ט"ו בשבט מעוצב

סדר ט"ו בשבט – לזום

סדר מקוצר למשפחה

סדר ט"ו בשבט לילדים

סדר ט"ו בשבט – מלא עם מקורות

תיקון ט"ו בשבט סביבתי

א.ד. גורדון – אסופת ציוטים

סדר ט"ו בשבט מלא:

אסופת מקורות ושירים לחג

ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה… באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי; בית הלל אומרים בחמשה עשר בו: (משנה, ראש השנה, א א)

(משנה, ראש השנה, א א)

יום טו בשבט נקבע בתקופת הבית השני כיום החותם את שנת המעשרות והתרומות מפרות האילן, וכתאריך הקובע לעניינן של רבות מן המצוות התלויות בארץ ישראל. לאחר החורבן הפך יום זה אט אט ליום של תפילה למען תנובתם של עצי הפרי בארץ ישראל. בשנות הגלות הארוכות נקשר היום לזכרה של ארץ ישראל ושבחה, ומכאן גם התפתח המנהג לאכול ביום זה מפרותיה המיובשים. עם חידוש ההתיישבות בארץ ישראל הפך טו בשבט לאחד מסמלי ההיאחזות המחודשת בארץ. בשנת 1884 הונהג לראשונה מנהג הנטיעות ביום זה על ידי מתיישבי יסוד המעלה ומאוחר יותר אומץ המנהג על ידי הסתדרות המורים העבריים והפך לסמלו של החג. בשנים האחרונות, בצד חידוש המסורת של תיקוני וסדרי טו בשבט, בין השאר על ידי רבני היהדות הרפורמית וקהילותיה, הפך החג גם לסמל המאמץ לשמירת הטבע והגנת הסביבה.

עורכים שולחן חגיגי ועליו מגשי פירות יבשים ופרות טריים ובקבוקי יין לבן ויין אדום.

כוס ראשונה

כוס שכולה יין לבן, המסמלת את החורף במלוא כוחו. כוס זו נשתה לכבוד מעצבי החג, חכמים, רבנים ויוצרים, בני הדורות כולם.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

מגביהים צלחת של פרות יבשים ואומרים:

אלו הם הפרות היבשים שאכלו אבותינו בארצות הגולה בזכרם את ארץ ישראל.
בשנים שעברו – עבדים; השנה – בני חורין.
בשנים שעברו – בארצות הגולה; השנה – בארץ ישראל.
בשנים שעברו – פירות מיובשים; השנה – מפרותיה הטריים של הארץ הטובה.

מה נשתנה ליל ט"ו בשבט מכל הלילות?

במאה השש-עשרה הנהיגו תלמידי האר"י מצפת סדר תפילה ולימוד מיוחד לליל טו בשבט, שלווה באכילת שלושים מיני פרות ושתיית כוסות יין לבן ואדום, שסימלו את המעבר מן החורף אל האביב. הפירות חולקו לשלושה סוגים. כל סוג כנגד מדרגה אחרת בבריאה על פי התפיסה הקבלית. קודם לאכילת כל פרי נאמרו פסוקים, מדרשים ומשלים בהם נזכר הפרי. סדר זה הודפס בחיבורים "חמדת ימים" ו-"פרי עץ הדר" והתפשט בקרב רבות מקהילות ישראל.

פרות עולם העשייה – פרות הדורשים הגנה חיצונית מרובה; קליפתם נזרקת ותוכם נאכל. בעת אכילתם נזכור את הדברים היקרים לנו בחיינו הדורשים הגנה וגם את השיעור החשוב: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" (מסכת אבות ד כז)

אגוז – כל הפירות אדם יכול ליטול מהם מתוך השק, ואין חבריהם מרגישים. אבל האגוז, כיוון שאתה נוטל בידך מעט מהם – כולם מתרגשים. כך ישראל – כיון שנטל אחד מהם ונתן במחבוש מיד נעורים כולם ופודין אותו. (על פי שיר השירים רבה ו)

שקד – פריחת עץ השקד, השקדיה, הפכה לסמלו של החג בארץ ישראל

נברך על פרי העץ ונאכל מפרות עולם העשייה: אגוזים, שקדים, פרות הדר, רימונים, אננס, בננות ועוד.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ

השקדיה פורחת

מילות השיר

כוס שניה

כוס שרובה יין לבן ומיעוטה יין אדום, המסמלת את ניצני הפריחה שעל העצים. כוס זו נשתה לכבודם של אבותינו ואמותינו שגם בשבתם בארצות ניכר לא שכחו את ארץ ישראל ואת שבחה ונכספו אליה.

בסעודת פרות ארץ ישראל בט"ו בשבט, ביקש הרבי מקוצק מתלמידו רבי יצחק מאיר לדרוש בענייני דיומא. פתח רבי יצחק מאיר בפלפול סוגיית הגמרא על ראש השנה לאילן, שאל ותירץ, הקשה ופירק. אמר לו רבי מנדל: לו היינו בארץ ישראל די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין מהו ראש השנה לאילן, פשוטו כמשמעו ולא בדרך הפלפול.

פרות עולם היצירה – פרות שבשרם נאכל ובמרכזם – גרעין וזרע. בעת אכילתם נוקיר את כוח היצירה וההתחדשות הגלום בבריאה כולה ואת החיבור בין חומר ורוח.

זית – מה זית אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה לעולמים – לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. (תלמוד בבלי, מנחות נ"ג ע"ב)

תמר – מה הוא שנאמר: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" (תהילים צב) ללמדך שיש שני סוגים של צדיקים: אלו המעורבים עם הבריות, ואלו המתבודדים בד' אמותיהם. הראשונים הם כמו תמר – נושאים פרות, מזון מחיה לארץ ולדרים עליה. האחרונים הם כארז – נעלים וגבוהים אבל עקרים מפרות. עפ"י רבי דב בר ממזריטש (מתוך אור הגנוז למרטין בובר)

שלג על עירי

מילות השיר

צדיק כתמר יפרח – כארז בלבנון ישגה

כוס שלישית

כוס שרובה יין אדום ומיעוטה יין לבן המסמלת את התקרב האביב ואת מרבדי הכלניות והנוריות המעטרים את שדות הארץ. כוס זו נשתה לכבודם של החלוצים והעולים שהפריחו את שדותיה של הארץ, נטעו עציה ובנו בה את ביתם – ביתנו.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה. ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמוניהם, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך, השליט על משקו ותרבותו. (מתוך מגילת העצמאות)

אמר להם הקב"ה לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מלאת כל טוב, לא תאמרו: "נשב ולא ניטע". אלא הוו זהירים בנטיעות. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם. (ויקרא רבה כ"ה)

פרות עולם הבריאה – פרות הנאכלים בשלמותם – בעת אכילתם נזכור כי לכל דבר בעולמנו תכלית וערך.

גפן – למה נמשלו ישראל לגפן? אלא מה הגפן שבעליה מבקשים שתשביח, מה הם עושים? עוקרים אותה ממקומה ושותלים אותה במקום אחר והיא משבחת. כך ישראל, כיוון שבקש הקדוש ברוך הוא להודיע ישראל בעולם, מה עשה? עקרם ממצרים והביאם למדבר והתחילו מצליחים שם. קבלו את התורה ויצא להם שם בעולם. (שמות רבה מד)

תאנה – רמי בר יחזקאל נקלע לבני ברק. ראה עזים שאוכלות תחת תאנים. והיה הדבש נוטף מין התאנים וחלב מטפטף מן העזים, ומתערבבים זה בזה. אמר זהו שנאמר: "ארץ זבת חלב ודבש". (עפ"י תלמוד בבלי, מסכת כתובות, ק"יא, ע"ב)

חרוב – חוני המעגל היה מהלך בדרך. ראה אדם נוטע חרוב. אמר לו: החרוב, לכמה שנים טוין פרי? ענה לו: לשבעים שנה. כלום אתה יודע שתחיה שבעים שנים, שאל חוני. ענה האיש: אנכי מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותי לי, אף אני אטע לבני.

כך הולכים השותלים

מילות השיר

ארז זבת חלב ודבש

כוס רביעית

כוס שכולה יין אדום, המסמלת את התארכות שעות האור ואת חומם של ימי האביב. עת נשתה כוס זו נעלה על נס את המאמצים לשמור על עולמנו ועל שותפינו לבריאה מפני רשלנות האדם וחמדנותו.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ״ראה מעשי כמה נאים ומשבחים הם! וכל מה שבראתי- בשבילך- בראתי! תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קילקת אין מי שיחקן אחריך". (קהלת רבה, ז' י"ט)

אמר רבי שמעון בר יוחאי: שלושה דברים שקולים זה כנגד כזה, ואלו הם: ארץ, אדם ומטר. אמר רבי לוי: ושלושתם משלוש אותיות ללמדך שאם אין ארץ אין מטר, ואם אין מטר אין ארץ ואם אין שניהם – אין אדם. (עפ"י בראשית רבה, י"ג ג)

בשעה שכורתים את עץ האילן העושה פרי – קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע. (פרקי רבי אלעזר, ל ד)

וידוי סביבתי

אפפנו את עולמך בערפל, עשן ופיח. בזבזנו אוצרות הטבע שקבלנו בפיקדון. גזלנו נופם של מרחבי רקיע בבניה מכוערת. דלדלנו את אוכלוסיית חיות הבר ברשלנותנו. הפרנו את ברית האיזון בין האדם לטבע. ויתרנו על איכות חיים ראויה לילדינו. זיהמנו אוויר מים ואדמה. חוררנו את מעטפת האוזון החובקת עולמנו. טימאנו מקורות מים חיים במי שופכינו. יצרנו הררי אשפה וזבל בחצרנו ובמדבר. כרתנו יערות העד תמורת רווח קצר מועד. לכלכנו אתרי טבע ונוף, חופים, נתיבות ופסגות. מישכנו את עתיד עולמך תוך אדישות וחוסר חזון. ניצלנו עד תום את מתנות הטבע באנוכיותנו. סיכנו את קיום העולם בנשק גרעיני. עקרנו ציפורים ממחוזות קינון וממסלולי נדידתן. פצענו מדרונות הרים במחצבות אבן. צערנו אותך ואת בריותך בחוסר אחריותנו. קטפנו פרחי בר והם אבדו ואינם. רמסנו ברגל רמה שדה וניר. שרפנו עצי יער על מזבח שנאתנו. תעשנו במחיר איכות אויר ומים.

ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו – נצלנו את אוצרותיך ולא שווה לנו. (הרב מרדכי רותם)

חתימת הסדר

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל  הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה,וְעַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, ועל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה, וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ וּלְאִמּוֹתֵינוּ וְלָנוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ. רַחֵם, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְהַשְׁלֵם אֶת בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְהַעֲלֵה נְפוּצוֹתֵינוּ בְּרָצוֹן לְתוֹכָהּ, וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.כִּי אַתָּה יְיָ טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ, וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ,וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ.

פיוט לט"ו בשבט

כמנהג קהילות מרוק מאת משה חלאוה

יוֹם זֶה מִפִּינוּ אַל יֻשְׁבַּת
אֶפְצְחָה בּוֹ שִׁירִים וּרְנָנוֹת
גָּדוֹל הוּא לָנוּ יוֹם ט"וּ בִּשְׁבָט
רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת

מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ אֶבְחָרָה
לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בְּמוֹרָא
לְהַצִּילָם הָאֵל מִצָּרָה
וְגַם מִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנוּת

יום זה מפינו…

שַׂבַּע הוֹד אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
מִטּוּבְךָ תְּמַלֵּא גְבוּלוֹ
יִשְׂבְּעוּ עֲנָוִים וְיֹאכְלוּ
מְגָדִים וּפְרִי מַעֲדַנּוֹת

יום זה מפינו…

הַשָּׁנָה הַזֹאת חִישׁ תְּעַטֵּר
אָכֹל וְשַׂבַּע וְהוֹתֵר
וּבְצֵל כְּנָפְךָ אֶסָּתֵר
אֲשֶׁר לִמְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת

יום זה מפינו…

ִטִּים וּשְׂעוֹרִים גַּם גְּפָנִים
תְּאֵנִים זֵיתִים וְרִמּוֹנִים
יִהְיוּ דְּשֵׁנִים רַעֲנַנִּים
וּמִכָּל טוּב יִהְיוּ מְבֻנּוֹת