בכל דוד ודור מתגלה מהותו של ט"ו בשבט בצורה קצת אחרת, וניתן לראות את האופן בו אנו מתייחסים לעצים ומבינים את היחסים שלנו איתם, כמראה ליחסים שלנו אל הבריאה והחיים עצמם. האם העצים הם בעיקר מקור הזנה, ולכן שנת האילן היא שנת המיסים והמעשרות, האם העצים הם ישוב הארץ, והנטיעות הן חלק מביסוס החזקה שלנו על האדמה, האם העצים ופירותיהם נושאים את הגעגוע למכורה ממנה גלינו, וככאלה הם ספר הזכרונות שלנו, או האם העצים הם השער שלנו להכיר את הבריאה ומלמדים אותנו כיצד להיות חלק ממנה, להבריא אותה, ולקדש את קיומה.
כאשר מקובלי צפת תיקנו את תיקון ט"ו בשבט, הם ביקשו לחבר בין הרמות השונות של ההויה, בין הפירות השונים לרמות התודעה השונות. גם היום בעידן המשבר הסביבתי שאנו חיים בו, אנו נדרשים לחבר בין ההגות הרוחנית והמוסרית היהודית שלנו, לעולם המעשה, לבריאה עצמה, לעצים, למים לאדמה. בשנים האחרונות ט"ו בשבט הפך להיות היום בו אנו עושים חשבון נפש סביבתי, מי ייתן ויום זה יפקח את עינינו לשמור על מה הבריאה שקיבלנו ולתקן את יחסינו אליה.
מאמרים על ט"ו בשבט, יהדות ואקולוגיה
ט"ו בשבט בצל משבר אקלים ושנת שמיטה
ויבינר מט"ו בשבט תשפ"ב