מבריאים את הבריאה – ט"ו בשבט כהזדמנות לתיקון

 בכל דוד ודור מתגלה מהותו של ט"ו בשבט בצורה קצת אחרת. ניתן לראות את האופן בו אנו מתייחסים לעצים, ומבינים את היחסים שלנו איתם, כמראה ליחסים שלנו אל הבריאה והחיים עצמם. האם העצים הם בעיקר מקור הזנה? ולכן שנת האילן היא שנת המיסים והמעשרות. האם העצים הם ישוב הארץ?  אם כן מטרת הנטיעות היא ביסוס החזקה שלנו על האדמה. האם העצים ופירותיהם נושאים את הגעגוע למכורה ממנה גלינו? ככאלה הם ספר הזיכרונות שלנו, או האם העצים הם השער שלנו להכיר את הבריאה , הם מלמדים אותנו כיצד להיות חלק ממנה, להבריא אותה, ולקדש את קיומה.

כאשר מקובלי צפת תיקנו את תיקון ט"ו בשבט, הם ביקשו לחבר בין הרמות השונות של ההוויה,

בין הפירות השונים לרמות התודעה השונות. גם היום בעידן המשבר הסביבתי שאנו חיים בו, אנו נדרשים לחבר בין ההגות הרוחנית והמוסרית היהודית שלנו, לעולם המעשה, לבריאה עצמה, לעצים, למים לאדמה. בשנים האחרונות ט"ו בשבט הפך להיות היום בו אנו עושים חשבון נפש סביבתי, מי ייתן ויום זה יפקח את עינינו לשמור על  הבריאה שקיבלנו ולתקן את יחסינו אליה.

להורדת הסדר כקובץ PDF >>

כוס ראשונה: כולה יין לבן – פליאה

ט"ו בשבט, עונת התחלת הפריחה, השקדיות שמלבינות, ולידן הרקפות, הכרכומים והנרקיסים. היופי מבצבץ בתוך הקור ומספר לנו על פלא הבריאה. היכולת להתפעל מהבריאה, ולראות את יופיה, אינה רק מותרות, אלא  היא מותר האדם מן הבהמה. אנו שיש לנו תודעה מופרדת מהטבע, תודעה רפלקסיבית ותוהה,לנו יש גם את יכולת ההתבוננות, יכולת ההתפלאות, יכולת ההכרה ביופי ובפלא. יכולת זו מולידה בנו גם הודיה עמוקה,  את הכרת האלוהות ועמה יראה, כבוד עמוק והבנה של אחריותנו  בשמירתה.

מרימים את הכוס ואומרים: כוס שכולה יין לבן, כוס המסמלת זכות, טוהר,  כוס זו נשתה לכבוד יופייה של הבריאה, הכרת הפלא, ויראת הרומממות.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

פירות העץ

מרימים צלחת עם פירות העץ ואומרים: פירות אלו שניתנו לנו מפרי עץ השדה, שזרעם טמון בם, הם המזכירים לנו שטעם הפרי כטעם העץ, ושבאנו לזה העולם כדי לעובדם ולשומרם.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ

לישון ביער – מרי אוליבר

חָשַׁבְתִּי שֶׁהָאֲדָמָה זוֹכֶרֶת אוֹתִי
כֹּה בְּרַכּוּת הִיא הֵשִׁיבָה אוֹתִי אֵלֶיהָ
מְסַדֶּרֶת אֶת חֲצָאִיּוֹתֶיהָ הַכֵּהוֹת, כִּיסֶיהָ
מְלֵאִים בַּחֲזָזִית וּבִזְרָעִים.
מֵעוֹלָם לֹא יָשַׁנְתִּי כָּךְ, אֶבֶן עַל פְּנֵי מִטַּת נָהָר
אֵין בֵּינִי לְבֵין אֵשׁ הַכּוֹכָבִים הַלְּבָנָה דָּבָר
אֶלָּא מַחְשְׁבוֹתַי, וְהֵן צָפוּ קַלּוֹת כַּעַשׁ
מִבַּעַד לְעַנְפֵי הָעֵצִים הַמֻּשְׁלָמִים.
כָּל הַלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי אֶת הַמַּמְלָכוֹת הַקְּטַנּוֹת
נוֹשְׁמוֹת סְבִיבִי, הַחֲרָקִים
וְהַצִּפּוֹרִים הָעוֹשׂוֹת מְלַאכְתָּן בַּחֲשֵׁכָה.
כָּל הַלַּיְלָה עָלִיתִי וְנָפַלְתִּי, כִּבְתוֹךְ מַיִם,
נֶאֱבֶקֶת בַּאֲבַדּוֹן זוֹהֵר. עִם בֹּקֶר
נֶעֱלַמְתִּי תְּרֵיסַר פְּעָמִים לְכָל הַפָּחוֹת
אֶל עֵבֶר מַשֶּׁהוּ טוֹב יוֹתֵר.

נתן זך

אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל
את מי שעשה אותו יפה להלל
ומלא כל כך מלא יופי.

ואינני רוצה לעולם להיות עיוור ליפי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי
ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
ועושות את חיי באומץ, ולא פחות
מכן, בסבלנות, סבלנות בלי די.

ולא אחדל מהלל. כן, להלל לא אחדל.
וכשאפול עוד אקום – ולו רק לרגע – שלא יאמרו
הוא נפל. אלא הוא קם עוד לרגע להלל
בעיניים אחרונות את שלהלל לא יחדל.

כוס שניה: יין לבן מהול במעט יין אדום – פקיחת עיניים והכרה בכאב

אם הלובן מסמל את החסד, הטוהר והתמימות, האודם מסמל את הדין, חום האש והתחממות הכדור. את הכוס השנייה נשתה כדי להסכים ולהתבונן באדמה הפצועה, ביערות הכרותים, בנחלים המזוהמים ובאוויר המפוחם. נביט ממקום של חסד ולא ממקום של אשמה ונכאב ממקום של התפקחות ושל הסכמה להפנים את גודל הנזק שגרמנו לבריאה

נרים את הכוס ונאמר: כוס זו נשתה לכבוד פקיחת העיניים והכרה בחטא שחטאנו כלפי הבריאה ממקום של חמלה ואהבה

.בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

פרי האדמה

נרים את הפירות ונאמר: ניקח מפירות הגדלים ישירות על האדמה. ונתחבר דרכם אל האדמה הטובה, המזינה אותנו בכל יום מטובה, נודה ונהלל את השפע וניזכר שאנו חלק ממנה, ממנה באנו ואליה נשוב.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַאדמה

כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת?

עַל פֵּרוֹת הָאִילָן – אֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן – אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ – אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת אוֹמֵר – הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְּרָקוֹת – אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים:  מסכת ברכות ו' א'

"וְכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מְחִלָּה מִכָּל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם. דּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי מְדַבֵּר. עַל מָה שֶׁהֶעְוִיתִי נֶגְדָּם וְצִעַרְתִּי אוֹתָם. הֵן בְּגַשְׁמִיּוֹת מַמָּשׁ אוֹ בְּרוּחָנִיּוֹת" מתּוֹךְ צַוָּאַת רַבִּי נַחְמָן מִטְּשֵׁערִין, תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי נָתָן תַּלְמִיד רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלָב:

"ופקחת את עיניך והצצת הישר אל תוך עיני הטבע וראית בהם את תמונתך וידעת- כי אל עצמך שבת כי בהתעלמך מהטבע, התעלמת מעצמך… "  האדם והטבע, א.ד.גורדון

כוס שלישית: כוס יין אדום מהול במעט יין לבן – היזכרות

את הכוס השלישית כוס שרובה יין אדום, נרים לריפוי הפצע, נמהל בה יין לבן,  שמסמל את הניקוי, את הטיהור, את החיטוי וההחלמה.

נרים את הכוס ונאמר: את הכוס השלישית נשתה למען הזכרות בתפקידנו בעולם ונטילת  אחריות על החלמת הבריאה

.בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

פירות שארץ ישראל בורכה בהן

ניקח מפירות הגדלים בארץ ישראל. נרים את הפירות ונאמר: הפירות שמעטרים את נוף הולדתנו, שטעמם הוא טעם הבית וריחם הוא ריח המולדת ונודה על האפשרות להשתייך ולדאוג לפיסת האדמה הקרובה אלינו.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי העץ

כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. י וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.(דברים ח' ז'-י')

אשה קטנה / דליה רביקוביץ

אִשָּׁה קְטַנָּה עָשְׂתָה לָהּ לְעֶרֶשׂ
אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ
הַכַּדּוּר הַגָּדוֹל.
וְלֹא נֶעֱלַם מִכַּדּוּר הָאָרֶץ
כִּי אִשָּׁה קְטַנָּה
נָחָה עַל גַּבּוֹ.
וְהוּא צִמַּח עֲשָׂבִים אֶל חֵיקָהּ
וְכָרַךְ אֶת גּוּפָהּ בְּגִבְעוֹלִים.
וְהוּא נָשָׂא אוֹתָהּ כְּשֶׁאִתּוֹ
הָרִים וּבְקָעוֹת
אֲרָצוֹת וְיַמִּים.
וְזוֹ הָאִשָּׁה הָיְתָה מְלַחֶשֶׁת:
כַּדּוּר הָאָרֶץ – עֶרֶשׂ שֶׁלִּי,

כַּדּוּר הָאָרֶץ – פְּלָגִים וּנְחָלִים
וְיַמִּים גּוֹעֲשִׁים וְאַף גַּם אֲנִי.
הִנֵּה אֲנִי שָׁטָה כְּבַת סַפָּנִים
וכַדּוּר הָאָרֶץ הָיָה לִי סִירָה,
נְחִיל כּוֹכָבִים כִּנְחִיל דְּבוֹרִים
הוֹמִים סָבִיב לְכַדּוּר הָאָרֶץ.

כַּדּוּר הָאָרֶץ דָּבַק אֶל בִּטְנִי
יָדַי צוֹמְחוֹת כִּפְרָחִים מִן הָאָרֶץ,
וְעַל פְּנֵי הַכַּדּוּר הֶעָצוּם הַזֶּה
בָּאָה חֶדְוָה בְּכָל אֲבָרַי.

הרבה אפרת רותם – אהבת העולם

אַהֲבַת הָעוֹלָם אָהַבְתָּ, אוֹתָנוּ לִמַּדְתְּ, עַל כֵּן, יָהּ אֱלהֵֹינוּ, בְּשָׁכְבֵנוּ עַל אַדְמָתֵךְ, וּבְקוֹמֵנוּ לֶאֱכ ֹל מִפְּרִי אַדְמָתֵךְ, נָשִׂיחַ בִּגְבוּל יְכָלְתֵּנוּ לְהָבִין אֶת עוֹלָמְךָ שֶׁבָּרָאתָ, הַמֻּרְכָּב מִנִּי־עַד, וְנִשְׂמַח בְּעָצְמָתוֹ וּבְיוֹפָיו הַנִּמְצָא בַּכּ ֹל. מִצְוֹתֶיךָ לִשְׁמֹר וְלַעֲבֹד, לְהִזָּהֵר, לְהָגֵן וְלִלְמֹד הֵן בָּנוּ לְעלָֹם וָעֶד. כִּי הָאֲדָמָה וְהַמַּיִם, הַשָּׁמַיִם וְהָאֲוִיר הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וְקִיּוּמֵנוּ כָּרוּךְ בְּזֶה שֶׁלָּהֶם, יוֹמָם וָלַיְלָה. וְאַהֲבָתֵךְ אַל תָּסִירִי מֵהֶם וּמִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אוֹהֵב הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ.

בראשית – דון מקלין, תרגום: רחל שפירא

בראשית היה לא כלום, רק חושך ודממה
מדבר האלהים בקע יפי האדמה
מעל הערוצים קורצו כוכבי יהלומים
בעשב החדש הופיעו יצורים אילמים
והאדם היה פרודה ברצף האינסוף
שאלוהים בחוכמתו שמר אותה לסוף.

התעצמנו מאז, התעצמנו מאז
וכבשנו כסא וגם נזר
התעצמנו מאז, לילדינו בלבד
רק להם לא היינו לעזר.

ההרים קיבלו צורה וכך העמקים
ונהרות פילסו דרכם בחריצת סכין
גלי גאות היו את לב הארץ מפלחים
קרני השמש השתברו אל בוהק משטחים
ושיר חיים פרץ כמו המנון וכמו מחול
טיפה של דם נפלה אי שם, הכתימה את החול.

התעצמנו מאז…

ונשרים דאו מעל הגן המבורך
טיפת הדם הפכה אדם כעץ חיים צמח
בגודל בדידותו צלעו חרגה מעצמותיו
עוצבה להיות לו לבת זוג מושלמת בכל תו
ועץ הדעת, כך הודגש, אסור למאכל
בגן העדן הנחש לרגליהם זחל.

התעצמנו מאז…

עץ הדעת מוות בו, בו חייכם תלויים
איכלו איכלו לחש נחש, היו כאלהים
איכלו איכלו מפרי העץ טירפו אותו עד תום
עד שתבינו מהו טעם כח ושלטון
אבד לנו אותו הגן, אשר איבדו שניהם
אבות קובעים את המחיר שמשלמים בניהם.

התעצמנו מאז…

כוס רביעית – יין אדום – חידוש הברית

את הכוס הרביעית כוס של יין אדום, נרים לעוז, לכח ולעוצמה הנדרשת מאתנו כרגע כדי לחדש את בריתנו עם הבריאה. נרים לאומץ לשנות את הרגלי חיינו.

נרים את הכוס ונאמר: כוס זו נרים לאמונה נחושה  ביכולת ההשתנות וההתחדשות, נרים למיגור הייאוש, להתמודדות עם חרדת הכיליון ולמען ההתגייסות ליצירת אופק חדש לילדינו.

.בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

פירות חדשים- שלא אכלנו השנה

נרים את הפירות ונאמר: למען היכולת להתחדש, להביט בעיניים רעננות על המציאות ומציאת הכוחות הרעננים, למען שינוי ההרגלים, והיכולת להאמין שאפשר לחיות אחרת באופן מקיים, באופן בר קיימא, למען רוח נכון ודרך חדשה.

ברוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזַּמַן הַזֶּה

לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי 
הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי.
תהילים נא יב'-יד'

וכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. כב וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְהוָה.  וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם יְהוָה אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל. וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי." (הושע ב' כ'-כה')

ושבת וראית, והנה מעליך, מעל ידיך ורגליך, מעל כל גֵוךָ ונפשך נפרכים ונושרים, נפרכים ונושרים שברים שברים כבדים, קשים, מעיקים, ואתה מתיישר, מזדקף, גדֵל. וידעת, כי אלה הם שברי קליפתך, אשר התכווצת בתוכה בתמהון לבך, כצב בתוך שריונו, ואשר לאחרונה גדלת מתוכה. והכַּרת ביום ההוא, כי הכל היה לא לפי מידתך, וכי את הכל עליך לחדֵש: את מאכלך ואת משתך, את הלבשתך ואת מעונך, את אופן עבודתך ואת דרך לימודך – את הכל… והרגשת ביום ההוא בכל כוח לבבך את הלחץ, אשר קירות הבתים בעיר – וגם בכפר – לוחצים על נפשך, והרגשת כל חציצה קלה החוצצת בין נפשך ובין המרחב בעולמי, בין נפשך ובין החיים העולמיים.

יפת עיניים ובבות  – ר' ישראל נג'ארה/ צפת מאה 16

יְפַת עֵינַיִם וּבָבוֹת                  בָּם תָּצּוּדִי כָּל לְבָבוֹת
שְׂפָתַיִךְ דְּבַשׁ זָבוֹת                 וּפָנַיִךְ אוֹר לֹא עָבוֹת
רַחֲשִׁי שִׁירוֹת עֲרֵבוֹת              לְמַלְכֵּךְ שׁוֹכֵן עֲרָבוֹת
אֶל קוֹלֵךְ אָזְנָיו קַשׁוּבוֹת          צְבִיָּה עָפְרַת אַהֲבוֹת
בַּר יַעַטְפוּ עֲמָקַיִךְ                   וִירַנְנוּ עֲצֵי יַעְרֵךְ
מְעֻלֶּפֶת סַפִּירַיִךְ                     קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ
שׁוֹב אָשִׁיב כְּאָז שׁוֹפְטַיִךְ          וְעִירֵךְ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ
הָסִירִי מִלִּבֵּךְ מֹרֶךְ                  קוּמִי כְּגִבּוֹר בַּקְּרָבוֹת

חתימת הסדר

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל  הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה,וְעַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, ועל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה, וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ וּלְאִמּוֹתֵינוּ וְלָנוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ. רַחֵם, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְהַשְׁלֵם אֶת בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְהַעֲלֵה נְפוּצוֹתֵינוּ בְּרָצוֹן לְתוֹכָהּ, וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.כִּי אַתָּה יְיָ טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ, וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ,וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ.